החלטה בתיק סע"ש 22220-12-11

1.        זוהי בקשת התובע לחיוב הנתבעת - שהיא גם התובעת שכנגד - בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאות התובע, וזאת מכוח הוראות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ("חוק החברות") ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקנות סדר הדין האזרחי").

2.        עילתה של הבקשה היא תביעה שכנגד אותה הגישה הנתבעת, ביום 1/1/13. בבקשתו טען התובע כי יש מקום לחייב את הנתבעת בהפקדת ערובה ממשית, שכן מצבה הכלכלי של הנתבעת אינו איתן דיו. כן נטען כי סיכויי הצלחת התביעה שכנגד נמוכים.

3.        הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, התובע לא הצביע בבקשתו על נימוק ממשי שיצדיק חיובה בהפקדת ערובה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי חיובה בהפקדת ערובה תיפגע בזכות הגישה שלה לערכאות.

4.        כאשר התובעת הינה חברה, קיימת חזקה כי זו נדרשת להפקיד ערובה להוצאות ככל שהדבר מתבקש. חזקה זו ניתנת לסתירה בשתי דרכים. האחת, בכך שהחברה תוכיח כי ביכולתה יהיה לשלם את הוצאות הנתבע ככל שתחויב בהן. השנייה, בכך שבית הדין יגיע למסקנה כי נסיבות העניין - ביניהן סיכויי הצלחת התביעה, האם הוגשה בתום לב, והאם הבקשה להפקדת ערובה מיועדת למנוע בירור התביעה - אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה (סעיף 353א לחוק החברות; סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969; רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (טרם פורסם, 13.7.08)).

5.        למקרא התביעה שכנגד, אשר הוגשה לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, אין לומר כי היא חסרת סיכוי. עיקרה של התביעה שכנגד חיוב התובע בנזקים שנגרמו לנתבעת, לטענתה, בשל גזילת מידע עסקי רגיש וסודות מסחריים. על פי גרסת הנתבעת, התובע מסר מידע סודי למתחרי הנתבעת, עוד בתקופת עבודתו בנתבעת, ואף לאחר פיטוריו עשה שימוש בסודות מסחריים של הנתבעת, כגון רשימת לקוחות ותמהיל מוצרים.

 6.       לכך יש להוסיף כי שוכנעתי גם כי יהיה ביכולת הנתבעת לשלם את ההוצאות, ככל שיוטלו עליה. טענתו העיקרית של התובע בדבר מצבה הפיננסי של הנתבעת נסמכת על דו"ח רשם החברות, לפיו הנתבעת לא הגישה דו"חות שנתיים מאז שנת 2010, וקיים לה חוב בסך 1,110 ש"ח בגין אגרות. הנתבעת טוענת כי מדובר בחוב עבור אגרה לשנת 2013 שטרם חלף המועד לתשלומו. התובע לא הגיש כל ראיה נוספת לתמיכה בטענתו בדבר מצבה הכלכלי של הנתבעת, בעוד שהנתבעת מכחישה טענות אלה.

7.        לאור כל אלה הבקשה נדחית. 

8.         התובע/ הנתבע שכנגד יגיש כתב הגנה תוך 30 ימים מעת שהומצא לו כתב התביעה שכנגד.

9.        בנסיבות העניין, אין טעם בקיום הדיון הקבוע ליום 4/2/13, והוא בטל. דיון חדש ייקבע לאחר שיוגש כתב ההגנה לתביעה שכנגד. בשלב זה, ועד למתן החלטה אחרת, התובע אינו נדרש להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו.

10.      אוסיף לפני סיום, כי התביעה שכנגד הוגשה רק ביום 1/1/13, כאשר ביום 20/11/12 התקיים דיון מוקדם במעמד הצדדים ובאי כוחם. נוכח האמור, עתר התובע בבקשתו לחייב את הנתבעת בהוצאות לדוגמה בשל התנהלותה בתיק זה. נטען כי הנתבעת לא השלימה את הליך הגילוי והעיון במסמכים, ואף מועד הגשת התביעה שכנגד יש בו כדי להעיד על חוסר תום לבה של הנתבעת. לטענת התובע, התנהלותה זו של הנתבעת נובעת מרצונה להביא להתמשכות ההליכים שלא לצורך. הנתבעת בתגובתה לא נתנה כל הסבר מדוע הוגשה התביעה שכנגד במועד בו הוגשה, כאשר כבר בדיון שהתקיים בפני ביום 20/11/12 נטען על ידה שהיא שקלה להגיש תביעה כנגד התובע.

בהקשר זה, ובשים לב לתוצאה, אני חוזרת על החלטתי מיום 3/1/13 לפיה ההוצאות בגין התנהלות הצדדים עד כה תובאנה בחשבון בתום ההליכים.

11.       עיון ביום 10/2/13 למעקב אחר כתב הגנה לתביעה שכנגד.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ג , ( 14 ינואר 2013 ), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: